<h1>ראבי"ה סימן אלף כ"ט</h1>
<h2>דף מה.</h2>
וגם זה הקשה לי חתני ר' יואל הלוי. הא דאמר רב (גיטין י"ג ע"א) מנה לי בידך תניהו לפלני במעמד שלשתן קנה וקיימא לן דלא מצי חד מינייהו למיהדר, והתנן (ב"מ קי"א ע"א) המחהו אצל חנווני וכו' ואיבעיא לן (שם קי"ב ע"א) חוזר או אינו חוזר רבה אמר חוזר ורב ששת אמר אינו חוזר וקי"ל כרבה דמתני' מסייע ליה. ותו לרב ששת דאמר אינו חוזר קשיא מתני' דחנווני על פנקסו (שבועות מ"ה ע"א) דתנן בה פועל חוזר על בעל הבית. תשובה. אמת כן הוא כי דברי רב דאמר במעמד שלשתן קנה דאין אחד מהן יכול לחזור. ראובן האומר אינו יכול לחזור מדאמרינן בההיא שמעתא (גיטין י"ד ע"א) באפיה קאמ' לך דלא הדרנא בי. ומקשי מכלל דאי בעי למיהדר מצי הדר ומשני דברים הללו לא נתנו לחזרה. וגם שמע[ון] שהמנה בידו אינו יכול לחזור דהא נשתעבד לשלישי [ל]לוי. מדקא בעי תלמודא למיתב טעם דשיעבודא דבההיא הנאה דקא משתני ליה בין מלוה ישנה למלוה חדשה גמר ומשעבד נפשיה. ואע"ג דנדחה הטעם מיהו ודאי משתעבד לו. ואוקימנא דהילכתא בלא טעמא הוא השיעבוד. והשלישי לוי המקבל אם פרע לו (דאו') [ראובן] אותו מנה בחובו אינו יכול לחזור עוד עליו דכיון דקנה למנה הרי נפרע ונסתלק דהא נשתעבד לו שמעון וכדאמרינן. והכי נמי תניא בהמוכר את הספינה (פ"ה ע"א) ברשות הלה המופקדין אצלו לא קנה עד שיקבל אותן שהן בידו ליתנם לזה דהיינו בפניו וכיון שקיבל בפניו ליתנם לו קנאם. אבל המחהו אצל חנווני אין החנווני חייב כלום לבעל הבית שיזכה בו הפועל. ומדנקט חנווני ולא תני המחהו אצל מי שחייב לו ש"מ דאין החנווני חייב לו כלום דאם חייב לו כיון דהמחהו דהיינו במעמד שלשתן לא אמר רבה חוזר דהא רבה אית ליה דרב דאמר רבה מסתברא מילתיה דרב בפקדון והאלהים אמר רב אפילו במלוה וטעמא דרבה דאמר הכא חוזר משום דאין חנווני חייב כלום לבעל הבית שיזכה בו הפועל אלא כך אמר לחנווני תן (לי) [לו] מעות עד שאתן לך דינר. ורב ששת דאמר אינו חוזר קסבר כיון דהמחה במעמד שלשתן ונתרצה הפועל נסתלק מעל בעל הבית לגמרי ואין לו עליו כלום. ועדיפא מדרב דאילו רב לא אמר [אלא] כשחייב לו ואילו רב ששת סבר אע"ג דאינו חייב לו ומתני' דחנווני על פנקסו שלא במעמד שלשתן הוא אלא שאמר לו כן כשיבא פועל שלי אצלך תן לו מעות ואני אתן לך דינר ולפועל אמר לך אצל חנווני והוא יתן לך בשבילי הילכך חוזר פועל על בעל הבית. והיינו דגרסינן בירושלמי (שבועות פ"ז ה"ה) הד"א בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין לו לפועל על בעל הבית כלום. והכי פירוש' הא דפועל חוזר על בעל הבית בשלא העמיד בעל הבית לפועל אצל החנווני במעמד שלשתן אבל העמיד עמו במעמד שלשתן אין לו לפועל על בעל הבית כלום. והא גירסא כרב ששת (או לא) [אזלא] אבל לרבה בין העמידו בין לא העמידו חוזר על בעל הבית אם לא הקדים לו בעל הבית לחנווני את הדינר אבל הקדים לו ואמר לו במעמד הפועל (וכן) [תן] מעות בדינ' שאתה חייב לי לפועל אין לו (לבעל) [לפועל על בעל] הבית כלום כרב. ואיכא נמי לאוקומי גרסת ירושלמי כרבה דאם העמידו עמו ואמר לו תן בדינר שאתה חייב לי מעות לפועל זה אין לפועל על בעל הבית כלום. אבל לא העמיד[ו] אע"פ שהקדים לו דינר [חוזר]. וכרבה קיימ' [לן] דדיקא מתני' כוותיה מדקתני אינו עובר ולא קתני אין לו עליו כלום, ש"מ דחוזר עליו. ואע"ג דשני רב ששת אינו בתורת לעבור, אשינויי (ד)לא סמכי' דלא דיק' הכי. ולדברי רבה דאמר המחהו אצל חנווני חוזר כיון דאין לו עליו כלום אפילו הקנה חנווני לפועל לתת לו לא קנה דמטבע אין נקנה בחליפין וחוזר על בעל הבית. אבל אם אמר הפועל לבעל הבית כשהמחהו בין יתן בין לא יתן (אינו) [איני] חוזר עליך והקנה לו שלא יחזור (עליך) [עליו] אינו חוזר עליו. אבל אם סתם הקנה לו שלא יחזור עליו חוזר עליו דמצי אמר קניין בטעות הוה דסבור הייתי שיתן לי (ואיני) [ואינו] נותן וקניין בטעות חוזר. ואם הקנה חנווני לתת לפועל והפועל הקנה לחנווני שלא יחזור עליו אפילו אמר בין יתן בין לא יתן חוזר על בעל הבית שיכול הפועל לומר טעיתי בקנייני כי אני סבור הייתי שאני קונה בקניין החנווני ואין בקניינו כלום כי מטבע אינו נקנה בחליפין.
